החלטה בתיק בש"פ 10445/05

1.        ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת א' הלמן), אשר קיבל את ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת כ' רוטפלד-האפט) לדחות את בקשתה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. 

           העורר הועמד לדין באשמת כניסה ושהיה בישראל שלא כדין, כאשר על פי הנטען בכתב האישום, הוא נמצא ביום 26.10.05 בשטח ישראל, בצומת מגידו, כאשר הוא נכנס לארץ ושהה בה שלא כדין משך כשנה, ללא כל אישור, רשיון או היתר.

           המשיבה ביקשה כי העורר ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים. בית משפט השלום נדרש לבחינת היתכנותה של חלופת מעצר, מאחר שלא היתה מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה. בית המשפט החליט להורות על שחרורו של העורר למעצר בית מלא בביתה של בת זוגו בחיפה, בתנאים שקבע בהחלטתו, מאחר שראה את עניינו של העורר כמובחן מעניינם של שוהים בלתי חוקיים אחרים, בכך שהעורר שוהה בארץ מאז היותו קטין, לאחר שמשפחתו שהייתה ידועה כמשפחה של סייענים לכוחות הביטחון, הועברה לישראל בשל סכנה שנשקפה לחייהם, וחלקם של בני משפחתו אף קיבלו כבר אזרחות ישראלית.

           המשיבה עררה על החלטת בית משפט השלום ועררה התקבל. החלטת בית המשפט המחוזי נסמכה על שלושה יסודות: בית משפט השלום לא נתן את הדעת על הרשעותיו הקודמות של המשיב בגין כניסה ושהיה בישראל שלא כדין ולכך שהוא אף ריצה עונש מאסר בפועל של 11 חודשים בגין הרשעותיו אלה, כמו גם להרשעה קודמת בעבירות של התחזות לאדם אחר במטרה להונות והפרעה לשוטר במילוי תפקידו; הסתירה בין טענת הסנגור כי העורר שוהה בארץ תקופה ארוכה, לבין גרסתו של העורר במשטרה; העובדה כי בני משפחה של העורר הסדירו את מעמדם בישראל אינה מפחיתה ממסוכנותו או מהחשש מהימלטותו לאחר שנמנע מלהסדיר את מעמדו בישראל עד כה, חרף הרשעותיו בעבירות דומות. בית המשפט המחוזי קבע כי מתקיימים בעורר מסוכנות וחשש להימלטות מהדין שאין חלופת מעצר שתאיינם, מה גם שחלופת המעצר המוצעת לא נבחנה.

2.        ב"כ העורר טען בפניי כי החלופה המוצעת נבחנה על ידי בית משפט השלום ועל כן לא היה מקום להפוך את החלטתו. לדבריו, אין העורר מסכן את שלום הציבור וניתן לשחררו לחלופת מעצר בבית בת זוגו. עוד טען, כי הפיתרון הראוי למצבו של העורר הינו הסדרת שהותו בישראל.

3.        ב"כ המשיבה מכירה בכך שמדובר בסיטואציה מורכבת ואינה חולקת על חובתו של העורר להסדיר את שהייתו בישראל באופן חוקי, אולם היא סבורה כי לא ניתן לקבוע שפניה להסדרת מעמד תביא לידי פיתרון את עניינו של העורר היות שאין כל ודאות כי הוא יוכר כזכאי למעמד בישראל. מכל מקום, עד עתה לא הוסדר מעמדו בישראל. היא מציינת, כי זוהי הפעם החמישית שהעורר עומד לדין בגין שהיה שלא כדין בישראל וזאת כאשר עונשי מאסר על תנאי בגין הרשעה בעבירות דומות תלויים ועומדים נגדו. כן הפנתה את שימת הלב לכך שלא אחת כרוכה התופעה של שהיה שלא כדין בישראל עם ביצוע עבירות פליליות נוספות.

4.        הגם שעבירה של כניסה ושהיה שלא כדין בישראל יש בה כדי לבטא לכאורה מסוכנות במעשיו של הנאשם, הנובעת בין היתר מכניסתם לישראל של מי שלא עברו בדיקת גורמי הביטחון, הרי שעילת המעצר העיקרית שיש לבחון במקרים אלה הינה החשש להימלטות מהדין (בש"פ 260/05 סביח נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). לפיכך, בקשה למעצרו עד תום ההליכים של תושב שטחים הנאשם בכניסה ושהיה שלא כדין בישראל מחייבת בחינת קיומה של עילת מעצר בכל מקרה לגופו, האם קיים חשש קונקרטי להימלטות מן הדין בעניינו.

           לעורר עבר פלילי שרובו בעבירות זהות לאלה בהן הוא נאשם כעת. עברו הפלילי והעובדה שריצה עונש מאסר של 11 חודשים בגין כניסה ושהיה בישראל שלא כדין לא די היה בהם לכאורה כדי להרתיעו מלשוב לסורו. עונש מאסר על תנאי התלוי ועומד נגדו גם הוא לא הניאו לכאורה מלשוב ולהיכנס לישראל ללא ההיתרים והאישורים הנדרשים. לא העונשים שנגזרו עליו עד כה, לא העונש הצפוי לו אם ישוב וייתפס בישראל כשהוא שוהה בה שלא כדין, לא היה די באלה כדי להביאו לפעול להסדרת מעמדו בישראל. עברו הפלילי ואי רתיעתו של העורר לחזור על מעשיו מלמדים על מסוכנותו (ראו גם: בש"פ 6147/05 אבו יאסין נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

5.        אכן, ככלל, ביצוע עבירות חוזרות ונשנות של כניסה לישראל ושהיה בה שלא כדין מטילים צל על מידת האמון שניתן לתת בנאשם. יחד עם זאת, אני סבורה כי בנסיבות המקרה, כאשר נראה כי העורר שהה בישראל תקופות ממושכות ומשפחתו גם היא ככל הנראה בישראל בשל נסיבות של איום שנשקף להם על פי הנטען בשטחי הרשות הפלסטינית, ומשאין מיוחסות לעורר עבירות נוספות, דומה כי היה מקום לבחון את חלופת המעצר המוצעת - מעצר בית מלא בבית בת זוגו של העורר.

           לפיכך אני מורה על החזרת התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שיבחן בהקדם את החלופות המוצעות ואם שוכנע כי קיימת חלופה הולמת יקבע את תנאי השחרור.

           במובן זה, הערר מתקבל.

           ניתנה היום, ‏י"ב חשוון, תשס"ו (14.11.2005).

                                                                                       ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: